ווי טאָן איר האַנדלען מיט אַנטוישונגען און מאַכן זיי אין לעקציעס פֿאַר דער צוקונפֿט?
#יםמהשבוי גיל לוי #פאסט4
וואו, יום רביעי שלי איתכם! אני כל כך מתרגשת להמשיך לשתף אתכם בתובנות ושיעורים מתהליך שלי. היום אני רוצה לגעת בנושא שמעסיק אותי מאוד לאחרונה, נושא שלדעתי כל אחד ואחת מאיתנו יפגשו בו מתישהו – איך מתמודדים עם אכזבות, כישלונות, הפסדים, או פשוט מצבים שלא הולכים כמו שציפינו?
בתחום הנדל”ן, האירועים האלה הם כמעט חלק מהיומיום. זה יכול להיות הפתעה מאחורי הקירות באמצע שיפוץ, דייר שפתאום מפסיק לשלם, ביקורת שלילית בליסטינג או אפילו תקופה יבשה לחלוטין ב-Airbnb. נשמע קשוח? נכון. אבל מי שאוהב את המשחק הזה, לומד לצמוח מזה.
אז איך אני מתמודדת?
הגישה שלי תמיד מתחילה במשהו פשוט: לעצור. לתת לעצמי רגע לחוות את התחושות, לא לברוח מהן. כעס, תסכול, עצב, חרדה, חוסר ודאות – כל אלה לגיטימיים. להרגיש זה אנושי, ולא צריך להדחיק את זה.
השלב הבא? ניתוח.
כשאני מסתכלת אחורה על אירוע מסוים, אני שואלת את עצמי:
מה בדיוק קרה?
מה לא עבד?
מה היה בשליטתי, ומה לא?
איך אני יכולה לקחת את מה שקרה ולהשתפר להמשך?
כשאני מתמודדת עם מצב בזמן אמת, אני שואלת:
איפה אני עומדת עכשיו?
מה האפשרויות הכי טובות לפתרון או שיפור?
איך אני מוציאה את המיטב מהמצב?
ברגע שמפרקים את זה לגורמים, הרבה פעמים מגיעים לתובנות חשובות שמובילות לצמיחה אמיתית.
מה עוזר לי להישאר אופטימית?
משפט שאני אומרת לעצמי תמיד: “עד שזה לא נגמר, זה לא נגמר.” זה מזכיר לי שגם ברגעים שנראה שאין פתרון, דברים יכולים להשתנות ברגע האחרון. הרבה פעמים דווקא הניסיון להמשיך לנסות – בלי לוותר – מוביל לתוצאה הכי טובה.
עוד דבר שמחזיק אותי זה מעגל התמיכה שלי. לדבר עם מישהו קרוב שמבין אותי – בן זוג, חבר טוב, או קולגה – יכול להחזיר לי את הפרופורציות ולעזור לי להמשיך הלאה.
והכי חשוב? לזכור שאכזבות הן שיעור.
אני רואה בהן כמו אימון לשריר. ככל שמתמודדים עם יותר אכזבות, כך מפתחים חוסן וגמישות שמאפשרים להתקדם בצורה טובה יותר, גם כשהדרך קשה.
מה איתכם? איך אתם מתמודדים עם רגעים כאלה? שתפו אותי בתגובות – אני כאן לקרוא וללמוד מכם גם 
ענטפער